<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ג'</h1>
<h2>דף מג:</h2>
העושה כקולי ב"ש וכקולי ב"ה רשע כחומרי שניהם עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך פרש"י ז"ל במחלוקת אחת שיש בדברי ב"ש קולא וחומרא כגון כמה חסרון בשדרה שהולך ב"ש לחומרא לענין טומאה ולטרפה לקולא דאמר וכן לטרפה וב"ה מקילין לטומאה ומחמירין לטריפה והאוחז חומרי שניהם בחשך הולך שאינו יודע להבחין על מי יסמוך אבל בשתי מחלוקות שהקלו אלו בזו ואלו בזו אין בזו משום סכלות דסביר ליה בהא כב"ש ובהא כב"ה עכ"ל.
כתב הר' אהרן הלוי שני תלמידי חכמים בעלי הוראה שהאחד אוסר והאחד מתיר המתיר אוכל לעצמו ומאכיל לחבירו האוסרו ואין בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול ואע"פ שיודע בחבירו שאסור לו לפי דעתו ודוקא כשהאיסור נכר לו לאוסר דאי לא סבירא ליה [לא] ליכול אבל בשאינו נכר לו לא כדאמרינן בפרק כל הבשר [קי"א ע"ב] חס ליה לזרעיה דאבא [בר אבא] דליספי ליה מידי דלא סבירא לי. מיהו היכא דאיפסיקא הלכתא דלא כותיה בין לנפשיה בין לאחרים אסור ע"כ.
<h2>דף קיב:</h2>
כתב הר' אהרן הלוי שני תלמידי חכמים בעלי הוראה שהאחד אוסר והאחד מתיר המתיר אוכל לעצמו ומאכיל לחבירו האוסרו ואין בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול ואע"פ שיודע בחבירו שאסור לו לפי דעתו ודוקא כשהאיסור נכר לו לאוסר דאי לא סבירא ליה [לא] ליכול אבל בשאינו נכר לו לא כדאמרינן בפרק כל הבשר [קי"א ע"ב] חס ליה לזרעיה דאבא [בר אבא] דליספי ליה מידי דלא סבירא לי. מיהו היכא דאיפסיקא הלכתא דלא כותיה בין לנפשיה בין לאחרים אסור ע"כ.
